ישנוניות יתר

הפרעות שינה מרכזיות עם ישנוניות יתר (Central Disorders of Hypersomnolence) ​

קבוצה של מצבים שבהם התלונה העיקרית היא ישנוניות מוגברת במהלך היום, שאינה נגרמת מהפרעות בשינה הלילית או מבעיות במקצבים הצירקדיים. הפרעות אלו עלולות להשפיע על התפקוד היומיומי ולהגביר את הסיכון לתאונות.

הפרעות הכלולות בקטגוריה זו:

• נרקולפסיה סוג 1 (Narcolepsy Type 1): מאופיינת בישנוניות יתר במהלך היום ובקטפלקסיה (איבוד פתאומי של טונוס השרירים).

• נרקולפסיה סוג 2  (Narcolepsy Type 2): כוללת ישנוניות יתר ללא קטפלקסיה.

• היפרסומניה אידיופטית (Idiopathic Hypersomnia): ישנוניות יתר ללא סיבה ידועה, עם או בלי זמן שינה מוגבר.

• תסמונת קליין-לווין (Kleine-Levin Syndrome): פרקים חוזרים של ישנוניות יתר, לעיתים מלווים בשינויים בהתנהגות.

• היפרסומניה משנית למצב רפואי : ישנוניות יתר הנגרמת ממצב רפואי אחר.

• היפרסומניה עקב תרופות או חומרים: ישנוניות יתר כתוצאה משימוש בתרופות או חומרים מסוימים.

• היפרסומניה הקשורה להפרעה פסיכיאטרית:  ישנוניות יתר הקשורה להפרעות נפשיות.

• תסמונת חוסר שינה מספקת : ישנוניות יתר הנגרמת מחוסר שינה כרוני.

אבחון:

האבחון כולל הערכה קלינית, שימוש בשאלונים כמו סולם הישנוניות של אפוורת' (Epworth Sleepiness Scale), ובדיקות מעבדתיות כגון מבחן חביון השינה המרובה (Multiple Sleep Latency Test - MSLT). חשוב לשלול גורמים אחרים לישנוניות יתר, כגון הפרעות שינה אחרות, מצבים רפואיים, שימוש בתרופות או הפרעות נפשיות.

טיפול:

• טיפול תרופתי: שימוש בתרופות ממריצות או אחרות להפחתת ישנוניות.

• שינויים באורח החיים: שמירה על היגיינת שינה, תזונה מאוזנת ופעילות גופנית.

• טיפול התנהגותי: טכניקות לניהול ישנוניות ושיפור הערנות.

זיהוי מוקדם וטיפול מתאים בהפרעות אלו יכולים לשפר משמעותית את איכות החיים ולהפחית את הסיכון לסיבוכים.

​​​​