פאראסומניה

פאראסומניות הן תופעות לא רגילות המתרחשות במהלך השינה, הכוללות התנהגויות, חוויות או אירועים בלתי רצויים המופיעים בזמן הכניסה לשינה, במהלך השינה או בעת ההתעוררות ממנה. תופעות אלו עשויות לכלול תנועות מורכבות, התנהגויות, רגשות, תפיסות וחלומות חריגים, וכן פעילות מוגברת של מערכת העצבים האוטונומית. הן נחשבות להפרעות קליניות בשל הפציעות האפשריות, הפרעות השינה, ההשפעות הבריאותיות השליליות וההשפעות הפסיכו-סוציאליות שעלולות להיגרם למטופל ולבן או בת הזוג.

​

סוגי פאראסומניות:

1. הפרעות התעוררות משנת NREM:

• יקיצות מבולבלות (Confusional Arousals): מצבים בהם האדם מתעורר במצב בלבול, לעיתים עם דיבור לא ברור או התנהגות לא מאורגנת, ללא זיכרון של האירוע.

• הליכה בשינה (Sleepwalking): התנהגות הכוללת קימה מהמיטה והליכה, לעיתים ביצוע פעולות מורכבות, כשהאדם אינו מודע לכך ואינו זוכר את האירוע.

• ביעותי לילה (Sleep Terrors): התעוררויות פתאומיות מלוות בצעקות, פחד עז ודופק מואץ, כשהאדם מתקשה להתעורר ואינו זוכר את האירוע בבוקר.

 

2. הפרעות הקשורות לשנת REM:

• הפרעת התנהגות בשנת REM (REM Sleep Behavior Disorder): מצב בו האדם מבצע את חלומותיו, לעיתים בתנועות אלימות, בשל חוסר דיכוי של פעילות השרירים במהלך שנת REM.

• שיתוק שינה (Sleep Paralysis): חוסר יכולת זמנית לזוז או לדבר בעת ההירדמות או ההתעוררות, לעיתים מלווה בהזיות.

• הפרעת סיוטים (Nightmare Disorder): חלומות מפחידים הגורמים להתעוררות ולתחושת פחד, עם זיכרון ברור של החלום.

 

3. פאראסומניות אחרות:

• תסמונת הראש המתפוצץ (Exploding Head Syndrome): תחושת פיצוץ או רעש חזק בראש בעת ההירדמות או ההתעוררות.

• הזיות הקשורות לשינה (Sleep Related Hallucinations): הזיות חזותיות או שמיעתיות המתרחשות בעת הכניסה לשינה או ההתעוררות.

• הרטבת לילה (Sleep Enuresis): השתנה בלתי רצונית במהלך השינה.

 

שכיחות:

פאראסומניות נפוצות יותר בקרב ילדים, במיוחד הפרעות כמו הליכה בשינה וביעותי לילה, ולעיתים נעלמות עם הגיל. עם זאת, הן יכולות להופיע גם במבוגרים, במיוחד במצבי לחץ, חוסר שינה או בעקבות שימוש בתרופות מסוימות. כ-10% מהאוכלוסייה חווים פאראסומניה בשלב כלשהו בחייהם.

​

אבחון:

האבחון מתחיל באיסוף היסטוריה רפואית מפורטת, כולל תיאור התסמינים, תדירותם, משכם והשפעתם על חיי היומיום. במקרים מסוימים, מומלץ לבצע בדיקת שינה (פוליסומנוגרפיה) במעבדת שינה, במיוחד כאשר יש חשד להפרעות שינה נוספות או כאשר התסמינים גורמים לפציעות או להפרעה משמעותית בשינה.

​

טיפול:

• שיפור היגיינת השינה: הקפדה על לוח זמנים קבוע לשינה, יצירת סביבה שקטה וחשוכה, והימנעות מחומרים ממריצים לפני השינה.

• טיפול תרופתי: במקרים מסוימים, ניתן להשתמש בתרופות להרגעה או בתרופות המדכאות את שנת ה-REM, בהתאם לסוג הפאראסומניה.

• טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT): שיטות טיפול המתמקדות בשינוי דפוסי חשיבה והתנהגות הקשורים לשינה.

• התאמת הסביבה: לדוגמה, נעילת דלתות וחלונות, הרחקת חפצים חדים, והתקנת אזעקות כדי למנוע פציעות במהלך אפיזודות של הליכה בשינה.

 

סיכום:

פאראסומניות הן תופעות לא רגילות המתרחשות במהלך השינה וכוללות מגוון רחב של התנהגויות וחוויות. האבחון והטיפול מותאמים לסוג הפאראסומניה, לתדירותה ולהשפעתה על איכות החיים. שיפור היגיינת השינה, טיפול תרופתי והתאמת הסביבה יכולים לסייע בניהול התסמינים ולהפחית את השפעתם על המטופל וסביבתו.